אני עוקבת בשנים האחרונות אחרי יובל אברמוביץ והוא המליץ להופיע בחינם. למצוא לפחות 40 מקומות/ בתים של חברים משפחה/ קולגות, לפחות הופעה אחת לשבוע כולן בחינם כחלק מהלימוד שלי את עצמי.
כל הופעה מלמדת אותי עוד יותר מי אני ואיזה זמרת אני ומה אני מוכנה לעשות ומה לא.
השבוע היו לי שתי הופעות, הראשונה בכנס מול כמה עשרות נשים וגברים וביקשו שאשיר בזמן כניסת קהל… ולא לספר לאף אחד כי זה הפתעה…
הכנתי שיר חדש ועוד 3 שירים הכי חשופים שיש, עמדתי על הבמה, שרתי את חיי ואנשים דיברו ביניהם ושיחקו בניידים ואפילו כשכולם ישבו והסתכלו לי בעיניים המשיכו לדבר ושמעתי כל מילה שהם אמרו…
זה היה כל כך הרסני לנפש… התחלתי לשכוח אקורדים ומילים בצורה שלא קרתה לי… לא חיכיתי אפילו להפסקה להגיד שלום ותודה ולהתערבב כדי לייצר הופעות נוספות אלא פשוט ברחתי משם.
אני יודעת שלא אעשה כזה דבר שוב, אני לא בנויה נפשית להיות מוזיקת רקע… אני יכולה לחמם קהל, אני עושה זאת בצורה טובה ביותר אבל הדרישה היחידה שלי היא לעלות כשכולם כבר יושבים ומתבקשים לכבות טלפונים.
זאת לא דרישה מוגזמת, אבל זאת לא דרישה שחשבתי שיש לי זכות לבקש או בכלל לחשוב על מה זה יעשה לי… למזלי יום למחרת הופעתי במסיבה ושם כבר הייתי יותר מנוסה, כשהגיע תורי לשיר עצרתי את המוזיקה ביקשתי מכולם להתכנס ורק לאחר שכולם עמדו סביבי התחלתי לשיר, שרתי רק שיר אחד אבל זה היה כל כך מדויק, כל הביטחון חזר לי ותחושת הסיפוק ממה שאני עושה היתה עצומה.
בסוף השיר ניגשו אלי 5 אנשים ובאותו רגע סגרו איתי הופעות אצלם בבית או בעסק. ברור לי שככל שאמשיך להופיע אדע יותר טוב מה לבקש ואמנם אני בתחילת הדרך אבל גם לי יש דרישות ואני לא צריכה להתבייש לבקש או לעשות משהו שלא מתאים לי רק כי זה חשיפה… מתאים לך שאופיע אצלך?